הזוהר הקדוש כותב שקליפת הכלב צועקת תמיד הב הב…
ואנו בברכת הזימון פותחים "הב לן"….
אלא עבודתינו היא לא להיות כאותם הכלבים הצועקים הב לן – תביא לנו להיות עשירים… אלא "הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז"!
לא לבקש הב הב – שזה בקשה לעצמך. אלא הבו – שזה בקשה על כבוד שמים.
הב לן ונאכל – זו קליפת כלב. ההיפך מזה – הב לן ונבריך.
אותה קליפת כלב שמבקשת הב הב תשמש שנבקש הב אבל הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא.
כל האוכל שלי זה רק בשביל לברך וזו גולת הכותרת שלי!
"הבו לה' בני אלים. הבו לה' כבוד ועוז. הבו לה' כבוד שמו" – ג' פעמים הבו כנגד ג' אבות. הג' אבות תיקנו לנו שלוש תפילות ביום. ואנו צריכים לבדוק את עצמנו האם התפילה שלנו היא הב או הבו? האם אני מבקש הבא לי, הב הב, תביא לי ולעצמי… או הבו לה'….
ובזימון אנו אומרים "הב לן ונבריך" אנו מחברים בין הדביקים הב לן ונבריך אני מחבר את תיבת הב עם האות ו' של ונבריך ויוצר תיבת "הבו". כלומר, אני אומר שכל כוונתי היא נטו לשם שמים. אני לא ככלב שלוקח בכדי לשייר לעצמי… אלא הכל בשביל כבוד שמים.