ביוגרפיה

הרב דב איסר הכהן קוק נולד בב' בתשרי יום ב' של ראש השנה תשי"ז להוריו הרב נחום זצ"ל ואמו הרבנית שושנה שתחי', הרב גדל בבית שספוג כולו באהבת ישראל, ואביו זצ"ל נחשב כאחד ממקימי עולה של תורה בארץ בכלל וברמת גן בפרט, באוירה קדושה זו הרב גדל כילד, ובנעוריו נשלח ללמוד בישיבת קול תורה שבירושלים תחת שרביטו של הגאון האדיר הרב שלמה זלמן אויירבך זצוק"ל, הרב שליט"א פיתח קשר הדוק קרוב ומיוחד עם ראש הישיבה שזיהה בו מנעוריו אדם גדול, קירבו וחיבבו והעניק לו מתורתו ומדרך הנהגתו, עד היום הרב רואה בהגרש"ז מורה דרכו,
עם תום לימודיו בישיבה קטנה,בחר הרב את מקום לימודיו בישיבת פונוביז' המעטירה שבבני ברק, תחת הנהגת גדולי ראשי הישיבות דאז ובראשם גדול מנהיגי הדור הגאון מרן הרב שך זצוק"ל,
תקופת לימודיו בישיבה הינה תקופה מרתקת כשהיה הוא לסמל ולמופת בהתמדתו האדירה שהזכירה לסובבים את גדולי המתמידים בדורות הקודמים, הרב היה לומד בעמידה שעות רצופות, בעמל וביגע, ובקושי היה פורש לחדרו שבפנימיה למנוחה,רוב מנוחתו של הרב הייתה בבית המדרש כשהיה מניח את ראשו להפוגה קלה על הסטנדר, ומייד עם התרעננות קלה היה מסתער שוב על דפי הגמרא והראשונים,
בין בני הישיבה היה הוא לסמל השקדנות והתמדה, כבר בגיל הנעורים רכש ידע נרחב בכל חלקי התורה, וקיים כפשוטו את מאמר חז"ל "מים במלח תאכל ומים במשורה תשתה".
עם הגיעו לפרקו דיברו בו נכבדות בין כל גדולי עולם, ורבים התדפקו על דלת בית הוריו לזכות בו לחתן, ובבחינת "אין מזוגין לו לאדם אלא לפי מעשיו" זכה להשתדך עם מרת לאה, בתו הבכורה של הגאון האדיר ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, חתנו של מרן פוסק הדור הגאון הגרי"ש אילישיב שליט"א,
חתונתו היתה לשם דבר, והשתתפו בה כל גדולי עולם דאז,
ובכך, קם לו בישראל "בית משפחת קוק",
עם נישואיו למד הרב תקופה קצרה בעיר "בני ברק",ובתקופה זו נחשף לתורת הקבלה בעקבות בן דודו ומחותנו ברבות הימים, הרב דב קוק שליט"א {מירושלים,הנקרא אף הוא כשמו של הרב} שהכיר לו את חותנו המקובל הנסתר הרב שלום אולמן זצוק"ל,והרב שליט"א שאב ממנו ידע נרחב בתורת הקבלה, ובעסקי הנסתרות,וכבר מאז הרב הפך לבקי ורגיל בתורת הקבלה, ובכל אנפיה.
לאחר מכן הרב נתמנה לראש כולל בעיר טבריה,עלה ונתעלה, ונתאווה לגור זמן מה בעיר המיסורין והקבלה "צפת" וכשנתיים ימים גר הוא בעיר "צפת".
בתקופה זו היה ידוע הרב בפרישותו המיוחדת, כשהיה מסתגר בבתי מדרש ימים ולילות כשהוא שקוע בלימודו, וכותב את חידושיו שיצאו לאור בעשרות ספרים לאחר מכן, על תקופה זו מעיד הרב שלא ידע הוא איזה יום בשבוע כי אם מתי מגיע שבת, היתה זו תקופת ה"עמל והיגיעה" שבה התמקד בכתיבת מערכות תלמודיות נרחבות, עם ביאורי הלכה באופן נדיר ומיוחד בביאור שיטות הראשונים בתלמוד ובפסק,ואף כתב כתבים רבים ברזי התורה.
עם תום תקופה זו, קבע הרב את מושבו בקביעות בעיר התנאים "טבריה" בבית סבו הרב רפאל קוק זצוק"ל שהיה רב העיר טבריה,בזמן זה הרב עסק ב"טיהור העיר " בהרשמת ילדים למוסדות תורה, ובקירוב רחוקים,כשכל דקה מנוצלת על ידו לעמל ויגיעה בתורה,
פן נוסף נתגלה אז באישיותו של הרב, והוא "עמוד התפילה" כשכבר אז היה הרב מקדיש שעות ארוכות מידי יום לעמוד בתפילה זכה, שלעיתים נמשכה מעל לחמש שעות, וכל מי שהתפלל במחיצתו חש כאילו הוא עומד בתפילת נעילה של כיפור, יום אחר יום, שלש תפילות ביום, רבים היו באים לעמוד ולהביט בפלא הנורא של יהודי קדוש שמתפלל תפילת שמו"ע שעות ארוכות כאלה,
דמותו של הרב כבר בתקופה זו הייתה מאירה לרבים, וכבר מאז נהג הרב ללבוש על גופו עשרות טליתות לפי מנהגים שונים, ומסיבות הנסתרות מאיתנו,בחום ובקור, יום ולילה הרב עטוף בעשרות טליתות צמר, שאדם מן השורה לא היה מסוגל לסבול אפילו שעה אחת.
הרב הלך כבר אז נגד הזרם הרגיל, והתעקש על דעתו שלפי כל החקירות והדרישות, ראוי ללבוש בציצית פתיל תכלת, ובכן, פתיל התכלת הפך מאז להיות "סימן היכר" של חסידי ומקורבי הרב שליט"א, כשהאמת הפנימית מנחה את דרכיו, אף כשאין הדבר מתקבל בעין ציבורית רחבה,
הרב אף הולך בשיטת הגר"א, והוא עטור בתפילין לאורך כל היום כולו, ולא רק בזמן התפילה, ואף את תלמידיו הרב מעודד לעניין לבישת התפילין לאורך כל היום.
הרב נהג לאמץ אל לבו כל נכא רוח וכל נשברי לב וגוף, שלעיתים היו ממש מציקים לרב באופן בלתי נסבל, וכאן נתגלה הרב שליט"א במלוא הדר מידותיו, כשהיה סובל ורחום לכל אחד ואחד, כשהוא מנחם, מעודד, ומסייע, גם במישור הנפשי, וגם בעזרה פיזית, של סכומי כסף לא מבוטלים שהיו מחולקים על ידיו באופן קבוע,
ובכלל, הרב ידוע בהיותו מבטל כליל כל עניין של ממון וגשמיות, כשאין הוא מתפעל או שם אל ליבו לסכום כזה או אחר,ולעיתים היו נותנים לו סכום כסף גדול סגור וחתום במעטפה, והוא, מבלי לבדוק כמה יש במעטפה כבר היה נותנה לעני ונדכה,
לאורך השנים הרב התייחס לגופו בביטול גמור, והיה מתענה תעניות ארוכות לעיתים תענית "ששה ימים" מערב שבת לערב שבת, ואף כשמצב בריאותו היתדרדר, המשיך בהנהגותיו הקדושות, כשאין הוא שם על לב, וכפי שמעידים תלמידיו, מעולם לא ראינו את מו"ר אוכל או ישן באופן קבוע, אלא הכל בארעי וכלאחר יד,וכמי שכפאו שד, לקיום הגוף גרידא.
ביתו של הרב הפך לאבן שואבת ולמגדל אור לכל מבקשי השם, ובמגביל, לכל דך ונדכה, כשהרבנית עומדת בראש הבית, בנוסף לזיכוי הרבים האדיר שזכתה לעשות בקרב נשות ישראל {ראה ביוגרפיית הרבנית תחי'}
הרב שליט"א ידוע בנחרצותו על כל עניין ה"חצרות" שמתכנסות סביב אנשים שמושכים אליהם כביכול בכוחם ה"מיסטי" ותמיד כשניסו ליצור סביב הרב סוג כזה או אחר של "חצר" הרב פשוט היה נעלם לתקופה, ומתבודד כשהוא עמל בתורתו, אין לו לרב אלא "כוח התורה". ואף התבטא בזה מספר פעמים,
תפיסת עולמו של הרב היא תפיסת עולם "ליטאית" כשהחלק הקבלי בחייו מושפע מאסכולת הרמח"ל והגר"א, שעיקר העיקרים הוא "עמל התורה".אך לצד זה הרב גם הולך לאורם של בעל "התניא" בעל "פרי הארץ" ועוד רבים מגאוני וענקי עולם החסידות.כשהרב מוצא תמיד את האיזון והשילוב שבין כל שיטות ההתקרבות,
דבר מפתיע בהנהגתו של הרב הוא נוסח התפילה, שבו בחר הרב דווקא את נוסח התפילה הספרדי, עדות מזרח, הן בהגייה, והן בסדר התפילה, כשלדעת הרב זה הנוסח היותר מדוייק.
ראשי ישיבות לצד מקובלים, ואברכים יראים ושלמים רואים במו"ר מנהיגם ומורה דרכם, כשהסיבה לכך היא השילוב הנדיר והלא ייאמן,של עמל התורה הבנה בעולם החסידות, וידע מקיף בכל חלקי הש"ס והשו"ע, לצד ידע מעמיק בכל חלקי תורת הנסתר, כשלעיתים הרב מגלה טפח ומשאיר את תלמידיו פעורי פה לנוכח עוצמת ההיקף העומק והידע הרחב,
עם הזמן הקים הרב את מוסדות "מאורות רפאל" לע"נ סבו הגאון הרב רפאל קוק זצוק"ל מוסדות המחזיקים אברכים ירא"ש העמלים בתורתם, בכולליום, כולל חצות, וכולל ערב, כשקול התורה בבית המדרש אינו פוסק במשך כל שעות היממה,
מחזה שבשגרה הוא לראות את הרב שקוע בתפילתו בקצה בית המדרש, כשעמלי התורה משמיעים את קול התורה ברקע, ותפילתו עטופה בתורתם.
עם השנים כאשר הקהילה התרחבה, נוצר צורך לתת מענה לילדי הקהילה, ובדחיפת הרב הקים חתנו הרב רפאל קוק שליט"א את מוסדות "חמדת התורה" שכיום לומדים במסגרתם מעלה מאה ילדים כן ירבו, שיטת הילמוד היא על פי הדרכתו של הרב, ובדרכו של הרב זילברמן זצ"ל שהיא שיטת שינון וחזרה, כשהילדים לומדים על פה את כל חמשת חומשי התורה, ובהמשך את כל משניות הש"ס.
מחזה מרנין לב, לראות את הרב בביקוריו הרבים בת"ת כשהוא שמח ומאושר בתשב"ר קדושים,ודרכו של הרב להעביר פדיונות הניתנים לו לברכה ולתפילה ולרפואה, אל הת"ת, וילדי החמד מעתירים בתפילה, ורבים רואים ישועות פלאיות.
לאורך השנים עברו מפה לאוזן סיפורי מופתים גלויים הקשורים בכוח תפילותיו של הרב, והמקורבים איליו, יודעים פעמים רבות לפי תגובתו אם עדיין שייך להתפלל או כבר אפסה התקווה, הרב אף משמש לפעמים בדרכם של גדולי עולם בבחינת "גוזר אני" ומעידים מקורביו שתמיד כשהרב "גזר" בלשון של "צדיק גוזר" ההמשך היה "הקב"ה מקיים".כשרואים בחוש את גודל כוחו הרוחני המפליא,
בעקבות הדברים הללו החלו להגיע אל הרב עשרות אנשים במצבי מצוקה כאלה ואחרים בכדי למצוא אצלו מרפא נחמה עצה וברכה, והדבר לא היה לרוחו של הרב שבורח מהתדמית הזו כמו מאש,כשהוא עצמו בכלל טוען שאין בו שום כוח שונה מאדם מן היישוב,
אך דבר זה גרם שכיום הרב מסתגר בחדרו,שהוא שקוע בלימוד התורה משוש חייו, בעמל התורה ובכתיבת מאות חידושי תורתו.כשהוא רואה פירות רבים ומידי תקופה יוצאים לאור עוד ספרים בכל חלקי התורה, ממעיין תורתו המתגבר.{ראה רשימת ספרים}